בדק בית בהלכה היהודית, מציין רכוש הנמצא בבעלות כלכלית של בית המקדש, המכונה הקדש.
הביטוי בדק בית מקורו בגביה שנעשתה בימי יואש מלך יהודה, ויהוידע הכהן, לצורך שיפוץ בית המקדש (מלכים ב,יב,ו): יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים, אִישׁ מֵאֵת מַכָּרו, וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת, לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק.
הקדש בדק בית שונה מהקדש מסוג קדושת הגוף החל על קרבן שנידר או נידב לבית המקדש. ניתן לפדות או לחלל הקדש בדק בית, שכן ההקדש חל על הערך הכלכלי של החפץ, ולא על החפץ כשלעצמו. דיני מעילה החלים על בדק בית שונים מאלה החלים על הקדש קדושת הגוף. בתקופות קדומות יותר כגון תקופתו של שלמה המלך פירוש הביטוי היא להרוס משהוא לעומת היום פירוש הוא לעשות בדיקה אם הכול בסדר ואם לא אז לתקן.
מיתוך ויקיפדיה האינציקלופדיה החופשית.
מידע נוסף - ביקורת מבנים
